הרצאת הקולוקוויום: "עולם של מציאות בהמתנה": דינמיקה של המרחב הקיבוצי בשנות השבעים של המאה העשרים

שלום לכולם,

ביום חמישי הקרוב- 29.4.21 תרצה הדוקטורנטית עידית שכנאי רן מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בנושא: "עולם של מציאות בהמתנה": דינמיקה של המרחב הקיבוצי בשנות השבעים של המאה העשרים.

להלן תקציר ההרצאה ופרטים אודות המרצה:

"עולם של מציאות בהמתנה": דינמיקה של המרחב הקיבוצי בשנות השבעים של המאה העשרים

עבודת דוקטורט שנעשתה בפקולטה לאדריכלות ותכנון ערים בטכניון,

בהנחיית  פרופ' איריס ערבות מהפקולטה לאדריכלות

וד"ר דפנה הירש מהאוניברסיטה הפתוחה

תקציר

חדר האוכל החדש בקיבוץ מלאת (שם בדוי) שבעמק יזרעאל נחנך בטקס רב רושם בחודש אוגוסט 1980, לאחר שנים שבהן הצפיפות בחדר האוכל הישן – מבנה סטנדרטי מעץ שהוצב במקום עם הקמת הקיבוץ בשנות החמישים – הפכה לכמעט בלתי-נסבלת. חודשים ספורים מאוחר יותר, בפברואר 1981, החליטו החברים באספת הקיבוץ על סיום הלינה המשותפת וילדי הקיבוץ עברו ללון בבתי הוריהם. שני האירועים הללו נולדו מתוך וויכוחים ודיונים פנימיים שנמשכו למעלה מעשור; לשניהם היו השלכות נרחבות הן על המרחב הבנוי והן על חיי היומיום של חברי וחברות הקיבוץ; הסמיכות ביניהם מלמדת על היחסים שבין הסדר המרחבי והסדר החברתי בקיבוץ, דרך נקודת מפגש ייחודית שבה הצטלבו תהליכים שנעו בכיוונים מנוגדים – האחד לחיזוק הקולקטיב והשני לחיזוק התא המשפחתי.

דרך הפרספקטיבה של המרחב הפיסי המחקר המוצג עוסק בהיבטים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של תהליכי השינוי שהתרחשו בקיבוצים, ומתמקד בעיקר בתהליכים שהתרחשו בשנות השבעים של המאה העשרים. בחקר הקיבוץ מקובל לראות שנים אלה כתקופה של יציבות יחסית אשר קדמה למשבר הכלכלי והחברתי של שנות השמונים, והעיסוק המחקרי מתמקד בעיקר בתהליכים שהתרחשו בקיבוצים לאחר המשבר. אולם נקודת המבט הבין-תחומית על הקיבוץ, הממחישה את יחסי הגומלין בין המרחב לבין כל שאר ההיבטים של החיים, חושפת את התהליכים שהתרחשו "מתחת לפני הקרקע" בתקופה שנדמתה כיציבה, והובילו בסופו של דבר לתהליכי הפרטה נרחבים.

מטרת המחקר היא לבחון את מערכת היחסים בין מרחב מובנה לבין חיי היומיום, בקהילה קולקטיבית-טוטאלית, בתקופה של שינויים אידאולוגיים וחברתיים משמעותיים. המרחב הפיסי של הקיבוץ תוכנן בהתאמה לקהילה שהאידאולוגיה והתפיסה החברתית הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלה, מרחב שערער על דגמים ותפיסות מקובלות הנוגעות ליחסים בין פרטי וציבורי, בין חוץ ופנים. תהליכים שהתרחשו בשנות השבעים הובילו לאי-הלימה בין המרחב הפיסי של הקיבוץ לבין חיי היומיום אשר שיקפו את השינויים החברתיים והאידאולוגיים בני הזמן. הנחת המוצא של המחקר היא שבחינת יחסי הגומלין בין התהליכים המרחביים והחברתיים בתקופה כזו מאפשרת להבין כיצד מרחב מובנה מאוד שנתפס כיציב וכנצחי, מגיב לשינויים כלכליים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים רחבים, ההופכים לשינויים מבניים פנימיים.

ממצאי המחקר מלמדים כי המרחב הקיבוצי הפך בשנות השבעים ממרחב ממורכז, רציף, אָחוד ומסוגר, המתפקד כעולם שלם בפני עצמו, למרחב מבוזר ומקוטע, הפתוח לסביבתו הקרובה והרחוקה. הדגש באותן השנים עבר מתפיסת הקיבוץ כולו כבית גדול של קהילה שנתפסה במובנים רבים כמשפחה מורחבת, אל התפיסה המקובלת של חברה המורכבת מתאים של המשפחה הגרעינית. מהמחקר עולה כי השינויים בשנים אלה התרחשו לא כתוצאה מהליכי תכנון וחשיבה מסודרת, תנועתית וקיבוצית, כדוגמת אלו שהתנהלו בשנים הראשונות, אלא בעיקר כתגובה לצרכים חדשים שנולדו כתוצאה מתהליכים חברתיים, תרבותיים, אידאולוגיים וכלכליים. שינויים אלה התרחשו בעיקר דרך פעולות עצמאיות יומיומיות של חברים/ות והממסד הקיבוצי במרבית המקרים רק הגיב לשינויים במטרה לנרמל אותם, ולא יזם אותם.

מבחינה אדריכלית המחקר מציג את השינויים שהתרחשו כערעור של הקשר ההדוק שהתקיים בין הקיבוץ לבין האדריכלות המודרניסטית, אשר בא לידי ביטוי במרחב המתוכנן והבנוי. במובן זה תהליכי השינוי של הסדר החברתי והמרחבי משתקפים גם במעבר מהריכוזיות והסדר המודרניסטיים לדפוסים אחרים של סדר ושליטה. הדיון במערכת היחסים שבין הסדר המרחבי והסדר החברתי חושף את האופן שבו אדריכלות מתארגנת אל מול שינויים חברתיים ואידאולוגיים, ותוך כך מציג את המרחב הבנוי והאדריכלות לא רק כייצוג או כביטוי של תפיסה חברתית ושל אידאולוגיה, אלא גם כסוכן פעיל של שינוי הפועל ומייצר משמעויות. הדיון מציג את האדריכלות לא כאובייקט סטטי, אלא כחוויה גשמית סובייקטיבית ודינמית המתבטאת בפרקטיקות יומיומיות במרחב, ומראה את האופן שבו חוויה זו אינה הומוגנית אלא מעוגנת בעמדה החברתית.

זהו מחקר בין-תחומי המשלב ידע וכלים של הדיסציפלינה האדריכלית ומחקר איכותני עם פרספקטיבות תיאורטיות מתחומי הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה ולימודי התרבות. הוא מציע דרך לבחינת המרחב הבנוי באופן מעמיק ורב-פנים, ומתוך כך ממקם את האדריכלות גם ככלי מחקרי לניתוח ולפרשנות של תהליכים חברתיים ותרבותיים.

עידית שכנאי רן –

אדריכלית, בעלת תואר שני בהצטיינות בלימודי תרבות, דוקטורנטית בפקולטה לתכנון ערים בטכניון.

חלק ניכר מעבודתי כאדריכלית היה במרחב הקיבוצי ­– שיפוץ ובנייה של בתים פרטיים, תכנון שכונות מגורים ומבני משרדים. היום אני מלמדת בפקולטה לארכיטקטורה קורסי סטודיו וכן קורס לתארים מתקדמים: "כשארכיטקטורה פוגשת את תאוריות המרחב".

הרצאות הקולוקוויום תתקיימנה דרך ה- zoom בימי חמישי בין השעות 10:15-11:45.

הקישור לזום►